סיפורים אישיים של יהודי סוצ'בה והסביבה
סיפורו של סולומון סולצ'ינר

מילות פתיחה: גרתי בסוצ'בה ברח' צ'רנאוצילור 86. ביום 9.10.1941 בשעה 08:00 בבוקר הודיעו לנו שעלינו לצאת מהבית ולהסתדר ברחוב. בבית היינו אני, אשתי ביצי (לבית ויינטראוב) ואמה בלומה ויינטראוב (בתו של אריה לייב פיזם ז"ל שנפטר לפני מספר שנים).

נישאנו ביום 13.9.1941 ואחרי 26 ימים גורשנו עם קצת חפצים שיכולנו לקחת איתנו לדרך. כשהגענו לתחנת הרכבת בורדוז'ני הועלינו בכוח לתוך קרונות משא. נסענו יומיים עד שהגענו לאטאקי על גדות הדנייסטר. שם הורדנו מהרכבת על ידי הז'נדרמים הרומנים, וגזלו מאיתנו כל מה שהיה לנו. כספים, מתנות מהחתונה וכל דבר בעל ערך. הועלינו על רפסודה והגענו לגדה השנייה של הדנייסטר למוגילב, שם הועברנו לקסרקטין שבו היו גם גרמנים. למחרת הוצאנו משם על כביש והובלנו לקופיגורוד ברגל, ללא אוכל וללא מים. היינו עייפים ותשושים, במיוחד חותנתי בלומה שהיתה בת 53 והיה לה קושי מיוחד להחזיק מעמד.









סלומון וברכה סולצ'ינר

לאחר הליכות רבות נוספות, דרך מקומות שונים, הגענו אחרי 30 יום לשארגורוד. כאן נפגשתי עם אחַי יוז'ו ונלו, שגורשו מרח' בוסנצ'י יומיים אחרינו. הם הגיעו ישירות לשארגורוד ולנו זה לקח חודש שלם של נדידה בתנאים גרועים ובפחד גדול (כי היה אסור ללכת ממקום למקום). בהמשך הייתי בעבודות כפייה שונות, בסלילת הכביש מורפה - יפימובקה ביחד עם המהנדס קניג, בקולחוז קלוקוטינה ביחד עם ד"ר וייטמן ועם פישלר שחילק לחם שעורה ומרק עדשים - האוכל שקיבלנו שם.

קיץ שלם עבדתי בסלילת הכביש שהגיע בסוף לתחנת הרכבת ז'מרינקה. כשחזרתי לעבוד בשארגורוד קיבלתי אישור שהייה ומצאנו חדרון שבו גרנו שלושתנו. חליתי בטיפוס הבהרות, והלכתי אחר כך ברגל למורפה כדי להביא זריקות עבור אשתי. עזרה לי משפחת ליאון גליקמן והודות לה השגתי את התרופות הנחוצות. ה"טיול" למורפה ובחזרה נערך בלילות והיה מסוכן ביותר, וזאת בחורף עם ערמות שלג ובסכנת חיים.

באביב 1943 נשלחתי ביחד עם אחי הצעיר לטריהטי, שם עסקנו בבניית גשר על הנהר בוג תחת שמירה של הגרמנים. באותו זמן אשתי שהיתה הרה ילדה בן שנקרא פייביש פרי, על שם פייבל וגנר ז"ל שבעזרת משפחתו של המנוח נערכה לו ברית המילה.
כיום משפחתי גרה בחיפה. יש לנו שני בנים, נכדים ונינים. אני הגעתי לגיל 87 ואשתי לגיל 85 אולם היא חולה. אני מאחל לכולם בריאות ושנזכה להגיע למצב טוב יותר כל המשפחה וארצנו היקרה.