סיפורים אישיים של יהודי סוצ'בה והסביבה
סיפורו של יוסף ליינבורד

נולדתי ב 17.2.22 בסוצ'בה. גמרתי בית ספר תיכון ובגרות בשנת 1940, תקופה בהיסטוריה שבה יהדות אירופה סבלה מאנטישמיות קשה. עליית הנאציזם באירופה הרעילה את האוכלוסייה הרומנית נגד אוכלוסיית היהודים ברומניה - מדינה שבה היו לאנטישמיות שורשים עמוקים. פרוץ מלחמת העולם השנייה ב 1.9.39 שמה קץ לתוכניותי להמשך הלימודים. נפילתה המהירה של פולין ושל אירופה המערבית הגבירה עוד יותר את האנטישמיות ברומניה. מבול של גזירות הוצא על ידי השלטונות כגון החובה לשאת מגן דוד צהוב, עוצר מ 6 בערב עד 6 בבוקר, איסור אספות וביטול זכויות יסוד. ביוני 1941 התחילה המלחמה נגד ברית המועצות והדיקטטור הפשיסטי הרומני מרשל יון אנטונסקו, שהיה שותף של היטלר ושלח את צבאו למלחמה מזרחה. בדרכם מזרחה השאירו הצבאות הפשיסטים נחשול של דם תוך רציחת יהודים בצורה אכזרית ביותר.
באוקטובר 1941 הוגלתה כל האוכלוסייה היהודית מבוקובינה ובסרביה לטרנסניסטריה, שהיתה תחת שלטון רומני. הוצאנו מבתינו רק את מה שיכולנו לסחוב בידינו, הועברנו לתחנת רכבת, נדחסנו לקרונות משא והובלנו ברכבת לאטאקי. עברנו את הדנייסטר בסירות והגענו למוגילב, עיר שבה נאספו עשרות אלפי יהודים גולים. ממוגילב התחילו ה"קונבויים", הליכה מאומצת של אנשים מכל הגילים, נשדדים מוכים ומושפלים על ידי חיילים רומנים רכובים על סוסים. אלה ששרדו את הקור, הרעב, הצמא והבוץ הופצו למקומות שונים בטרנסניסטריה והושארו לנפשם - למות או לחיות. הקונבוי שלנו, כולל משפחתי הגיע למורפה.
במאי 1944 שוחררנו על ידי הצבא האדום. משפחתי הקרובה שרדה. ב 8.9.46 התחתנתי עם קלרטה (ללה) והחלטנו לעזוב את רומניה. עברנו בצורה בלתי לגאלית את הגבול להונגריה ומשם פעם נוספת לאוסטריה, ושם התגוררנו במחנות פליטים. מאינסברוק (אוסטריה) עברנו את הרי האלפים לאיטליה ב 1.1.47. התגוררנו במחנות פליטים בריבולי, טורינו ובארי. במחנות השתתפתי בקורסים לעיצוב הלבשת גברים ולמכונאות טרקטורים בבית הספר אורט. זה אִפשר לנו לקבל אשרת כניסה לקנדה והגענו ב 21.4.49 להליפקס, במטרה להגיע לוויניפג מניטובה. לאחר ארבעה ימים מצאנו שנינו תעסוקה בבתי חרושת להלבשה. ב 1962 עברנו לקלגרי (אלברטה) וב 1964 יסדנו עסק לייצור חולצות מערביות לגברים, נשים ולילדים בשם קרוון מפג. המותג היה ידוע בארץ ובחו"ל.
התברכנו בשתי בנותינו לורי שנולדה ב 1958 ופאי שנולדה ב 1960. ההישג הגדול ביותר בחיינו היה לגדל את בנותינו בבית יהודי מסורתי וערכי. שתיהן נשואות באושר ויש להן קריירות מוצלחות.
לורי וקני פולוק גרים בסיאטל וושינגטון עם ילדיהם, קבין בן 15 וטרין בגיל 10 ועובדים בתחום מחשובי - טכנולוגי. אנדריו וד"ר פאי וייסברג חיים בטורונטו עם ילדיהם אלנה בגיל 7 ולני בגיל 5. אנדריו הוא רואה חשבון ושותף בעסק מסחרי ופאי היא רופאת נשים.
כיום אני מוכן להתעמת עם הכאבים והטראומה של העבר ואני נלחם להבין את משמעות חוויותי ולאחד את עברי ואת ההווה בהשתדלות לבנות את קורות חיי.
השגנו את מטרתנו בחיים ויש לנו רוב נחת מילדינו ומנכדינו. עבורי כשורד, הגעתי עד הלום היא לא פחות מנס.