סיפורים אישיים של יהודי סוצ'בה והסביבה
סיפורה של ד''ר הריאט ורניה (איטה שמלצר)
אבי יעקב שמלצר נולד בכפר איליששטי ב 1891 להוריו חיים ורייזל שמלצר; אחיו, דודי, היה שילו שמלצר וכן היו לי גם שלוש דודות: רחל, ז'ני וסלי, אשר היגרו לימים לוונצואלה, שם גם נפטרו.
אמי, דבורה, נולדה גם באיליששטי ב 1891 להוריה נח ורבקה שנארך. הורי התחתנו באיליששטי ועברו לגור בסוצ'בה, ברח' ארמשולוי 36, שם היתה לאבא גם חנות בדים. אני נולדתי שם ב 1920 ואחרי נולד אחי, ביבי, ב 1922. בסוצ'בה גם ביליתי את שנות ילדותי ונעורי. למדתי בבית הספר התיכון לבנות "דואמנה מריה", יחד עם חברותי קוקה צנטנר, ז'ני שפירא (לולה שפר), סילויה בוגן (גליקמן) והרטה שלפר.
אחרי שעמדתי בבחינות הבגרות עברתי לבוקרשט והתחלתי ללמוד באוניברסיטה, שממנה סולקתי עם תחילת הגזירות נגד יהודים, אך לפחות נחסך ממני הגירוש לטרנסניסטריה. הורי ואחי אכן הוגלו יחד עם שאר יהודי סוצ'בה ב 1941 והגיעו לשארגורוד, שם גם נרצח ביבי ב 1943 ומקום קבורתו לא נודע. ב 1944 חזרו ההורים לסוצ'בה. ב 1943 התחלתי שוב ללמוד רפואה באוניברסיטת בוקרשט שם גם היכרתי את דן ורטנשטיין, לימים ורניה, גם הוא סטודנט לרפואה, והתחתנו. סיימתי את לימודי שם ב 1949 ואז גם נולד בננו מיכאל. הבן השני, כרמל, נולד ב 1952 וגדל אצל הסבים בסוצ'בה עד גיל שש בעת שעבדתי כרופאה בבוקרשט. עלינו ארצה ב 30.3.1960 ושלושה חדשים אחר כך עלו גם ההורים מסוצ'בה. עבדנו כרופאים בתל אביב ובעלי, דן, נפטר ב 1970.
שני הבנים היו עתודאים ולמדו הנדסת אלקטרוניקה. מיכאל חי בארצות הברית ולו שתי בנות, דנה ונטלי. כרמל היה בעל תפקידים בכירים בתעשיית האלקטרוניקה ומדען ראשי במשרד התמ"ס, ולו ארבעה ילדים: ליאור, ענבר, נדב ושחר.
|
