סיפורים אישיים של יהודי סוצ'בה והסביבה
סיפורו של מאיר הלר (עיבד יהודה טננהאוס)
בשנת 1941 הייתי בעבודת כפייה ביער קצ'יקה וכאשר הוחזרתי לסוצ'בה לא היה בה נפש יהודי אחת, מאחר שכולם הוגלו לטרנסניסטריה. הגעתי לאטאקי בכוחות עצמי ופגשתי שם רומני ששירת איתי בזמנו בצבא הרומני בבסרביה, והוא הציע לי להעביר אותי לצד השני של הדנייסטר לבד ולא בשיירה. דיברתי על כך עם ד"ר טייך והוא הסכים לנסות ולמסור לי כספים לצורך שיחוד השלטונות הרומנים כדי לא להעביר את יהודי סוצ'בה דרך מחנה "הסלקציה". כך יכלו חלק מיהודי סוצ'בה לגור בבניין הקולנוע ואחר כך לעבור לשארגורוד בצורה נוחה יותר.
בחודש נובמבר 1943 התחתנתי עם חנה (אשתי) מיוצאי דורוהוי. החתונה התקיימה באופצ'ינה והחופה נערכה על ידי הרב י"מ מרילוס ז"ל (רב ראשי של בוקרשט אחרי המלחמה).
משפחת הלר (1926).
מימין: עומדים - זאב, אסתר, יחזקאל;
יושבים - טובה, אב המשפחה ומאיר הלר
בחודש דצמבר 1943 קיבלו מגורשי דורוהוי היתר לחזור לרומניה. כדי שנוכל להישאר ביחד, גייסתי שני יהודים שהעידו שגם אנוכי מיוצאי דורוהוי. בתחנת הרכבת מוגילב רוכזו אנשי דורוהוי כדי לעלות לרכבת שתביא אותם לרומניה. לצערי בין היהודים היו מלשינים שמסרו לג'נדרמיה ששלושה יהודים מבין המועמדים לחזור לרומניה לא היו מדורוהוי. מפקד הג'נדרמיה קולונל בודורואגה החליט להוציא את השלושה להורג על ידי כיתת יורים כדי לשמש דוגמה ואזהרה ליתר. בוועדת ההחזרה לרומניה היו נוכחים ד"ר מאיר טייך כנציג שארגורוד, משה כץ נציג מוגילב ופרד שרגא נציג הפדרציה היהודית מבוקרשט. הם שיחדו את בודוראגה בסכום רציני ולבסוף הוא התיר גם לנו לעלות לרכבת לדורוהוי, אלא שגם בדורוהוי היו מלשינים ומשתפי פעולה עם המשטרה, וכך נעצרנו ונשלחנו לוויז'ניצה כדי לעמוד בפני בית דין צבאי, ובמזל ותמורת שוחד נשארנו בחיים.
|
